דפי הנצחה

 שלומית גלאון ז"ל

נולדה בעמק יזרעאל, בנהלל, ב- י' באלול תרפ"ד 9.9.1924 בת אליהו והדסה שליין ממייסדי נהלל, שורשים וצמרת. אחות לעמוס, אריק ויהודה. נישאה בראשונה לאריה סלוצקי, אביה של תרצה שנהרג במלחמת תש"ח בקרב נבי דניאל, במבואות ירושלים. נישאה בשנייה לאריה גלאון אביו של נדב. סבתא לנכדים ונינה.
הייתה מלאת אנרגיה, מושרשת במסורת חגי- היהדות וא"י שהעבירה לעומק לילדי הגן, בלשון עשירה של ספורי מקרא, הגישה להם ספרי ילדים קלסיים ושירי א"י.
לשון חדה, ביקורת ובצדן עליזות, שירה ומצב-רוח מרומם – לא היו זרים לה.
דורות של ילדים התחנכו ב"גן שלומית" ולמדו צעדים ראשונים בכתות א'-ב'.
לשלומית היו ידי – זהב, אהבת וידיעת הצומח והחי שהורישה לילדיה:
תרצה – הוראה ועיסוק בביולוגיה, נדב – ד"ר דוליטל, רופא לבע"ח – וטרינר.
הייתה מסורה למשפחות הצעירות ולנכדיה, טפלה במסירות בבעלה אריה בעת מחלתו עד לפטירתו, והייתה גאה במשפחות הצומחות והמתפתחות בהסתעפויות לדורותיהם.
שלומית
אהבת את העמק- ערש ילדותך
אהבת את משפחתך השורשית המסועפת הגדולה
ומשפחתך הקטנה: אריה, ילדיך תרצה ונדב ובניהם נכדייך.
אהבת לגדל ילדים, ילדי הגן – ופרחי גנך – ילדי גינת ביתך.
אהבת חגים, מסורת, עברית כהלכתה וכמה קללות בריאות פה ושם.
מתחת שכבה עליונה – חיצונית של דיבור בוטה וציני – גננת, מורה, מחנכת, מסורה לנפשות רכות, ומפלסת להן דרך והתפתחות בטיול, צליל, צבע, רקוד, הומור ועברית עשירה. ככל שעבר הזמן – לא פעם התמודדת עם קשיים – אירועים בריאותיים קשים – באומץ לב, בעקשנות, בגבורה נפשית ובהתמדה נמשכת.

מברכתו של עמוס אחיה של שלומית ליובל ה- 70 של שלומית:
"כאשר הגעתי לגיל 20 יצאתי את הבית לבריגדה, ושלומית, באותם ימים אלחוטאית וקשרית מצטיינת, מן הטובות בארץ, ועשתה הרבה ימים ולילות בעבודה התנדבותית זו, אך כל זאת מבלי לזנוח את עבודת – הבית.."
"שלומית למדה בסמינר למורים והייתה לגננת ובתור שכזו הגיעה למעין צבי, שם נישאה שנית לאריה גלאון."
וממשיך עמוס:
"כן, את התור לעולם האמת, לעולם שכולו טוב, אין אנו קובעים, ואין לנו שליטה עליו. גם טובי הרופאים, מצליחים לפרקים רק לדחות קמעה את הקץ, אך לא יותר מזה. אל תתפסו לנימה של עצבות, זה דרכו של עולם. ולילדים שבחבורה, לנכדים, אתם מסתכלים עלינו, כעל זקנים, קצת כבדי שמע, קצת כהי – עיניים, קצת מסוידים, סוחבים מיחוש פה ומיחוש שם, אפילו לא תמיד מדברים לעניין – אז דעו לכם, כי גם אנחנו היינו ילדים כמוכם, בטרם נגסו בנו שיני הזמן- גם לנו הייתה ילדות יפה ומאושרת, שיחקנו בקלס ובבובות ובכדור מלא סמרטוטים, רכבנו על פרדות וסוסים בשבתות, בוססנו בבוץ בחורף, וידענו גם ימי שרב – הלכנו לקטוף נרקיסים בביצה, כלניות בגבעה ורקפות בהר. כן, היה לנו זוג נעליים אחד וחליפת-בגדים אחת או שתיים, אך זה לא גרע מחדוות ילדותנו, כך לבשו כולם וזה מה שהיה אז. אם היה לנו בית-חם ואוהב, בו גדלנו ובגרנו, והיינו לאנשים, לסבתות ולסבים, ואם יש דבר יקר וחשוב, זה לשמור על איחוד המשפחה ושלימותה, בייחוד בשמחות וביגונות."

שלומית – נוחי בשלום
היי שלווה
המסע תם.
דברי פרידה מרון קוגלמן

 

דברי פרידה - רון ק., נדב גלאון